זוגיות בזמן מלחמה: אתגרים עם ילדים ובלי ילדים (ואיך עוברים אותם)

כשהמלחמה נכנסת לזוגיות

עם ילדים או בלי, חיים זוגיים בזמן מלחמה מערערים את כל נקודות המשען: ביטחון, שינה, עבודה, חשק, תפקידים במשפחה, הדרך שבה מדברים ומחנכים. המאמר הזה עונה על שאלה ישירה: מה האתגרים של זוגות בתקופת עימות, עם ילדים ובלי ילדים, ומה אפשר לעשות ביום-יום כדי להגן על הקשר, בלי להקטין את המציאות ובלי רגשות אשמה.

בהקשר כמו תל אביב (התרעות, מקלטים, אי-ודאות, גיוס, יקירים בחזית), זוגות רבים נעים בין סולידריות עזה לבין מתחים מתפרצים. המטרה כאן היא לתת נקודות התייחסות פשוטות, כלים מעשיים וסימני אזהרה כדי לדעת מתי לבקש עזרה.

למה המלחמה (לפעמים) מחלישה את הקשר הזוגי?

מערכת העצבים עוברת ל"מצב הישרדות"

במצב מלחמה המוח נותן עדיפות להישרדות: דריכות, צפייה מראש, תגובות מהירות. התוצאה: נעשים עצבניים יותר, פחות סבלניים, שתלטניים יותר… או להפך, נמנעים יותר. ארגון הבריאות העולמי מזכיר ש"כמעט כל מי שנחשף למצב חירום חווה מצוקה נפשית" (חרדה, עצב, עצבנות, בעיות שינה), שיכולה להשתפר עם הזמן, אך חלק יפתחו הפרעות מתמשכות יותר.

ברמת האוכלוסייה, ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-22% (אחד מכל חמישה) מהאנשים שחוו מלחמה או עימות בעשר השנים האחרונות סובלים מהפרעות כמו דיכאון, חרדה, PTSD, הפרעה דו-קוטבית או סכיזופרניה. מצבי מלחמה, כמו חוויות טראומטיות אחרות, יכולים לשמש גורם מעורר ולהביא להתפרצות של הפרעות נפשיות אצל אנשים פגיעים.

הזוגיות הופכת גם למקלט… וגם למקום פריקה

כשהעולם בחוץ בלתי צפוי, פונים לבן או לבת הזוג כדי להירגע. אבל עליהם גם נופלים:

• העייפות הכרונית (לילות קטועים, התרעות, מחשבות טורדניות),
• העומס המנטלי (לוגיסטיקה, ילדים, קרובים, חדשות),
• "אסטרטגיות הישרדות" שונות (אחד רוצה לדבר, השני לשתוק; אחד רוצה להתעדכן, השני להתנתק),
• פצעים ישנים שנפתחים מחדש (נטישה, בגידה, חוסר צדק, חוסר ביטחון).

האתגרים לפי המצב: בלי ילדים, עם ילדים, או במרחק

זוגות בלי ילדים: בדידות רגשית, החלטות כבדות, לחץ משפחתי

בלי ילדים, המלחמה לא "מפשטת" את החיים הזוגיים: לעיתים קרובות היא מעבירה את המתחים למקומות אחרים.

• להחליט (או לא) להביא ילד בהקשר לא יציב: רצונות שונים יכולים להפוך לאולטימטום ("עכשיו או אף פעם" / "לא בתנאים האלה").
• השוואה ("אחרים סובלים יותר, אז אין לנו זכות להרגיש רע"), שמונעת לבקש עזרה.
• מקומן של משפחות המוצא (הורים חרדים, דרישות, קונפליקט נאמנויות, עזרה כלכלית או תלות).
• חיבור יתר לחדשות: גלילה בלתי פוסקת, רשתות חברתיות, סרטונים קשים, ומכאן עלייה בלחץ ומריבות חוזרות.

הסיכון השכיח: זוג שנראה "מתפקד", אבל מנותק רגשית (כל אחד סופג לבד).

זוגות עם ילדים: הורות משותפת תחת לחץ, אשמה, תשישות

כשיש ילדים, המלחמה מוסיפה שכבה של אחריות: להחזיק מעמד בשבילם, לפעמים בלי מי שיחליף. נקודות החיכוך השכיחות ביותר:

• מחלוקות חינוכיות מול סכנה (להרגיע או לומר את האמת, לחשוף או להגן).
• ניהול השגרה (שינה, בית ספר, חוגים) כשהמציאות משבשת הכול.
• חלוקת הנטל: הורה אחד על "טייס אוטומטי", השני בחרדה מקסימלית.
• התגובות הרגשיות של הילדים (כעסים, נסיגה, אי-שקט), ששוחקות את הזוגיות.

זוגות במרחק (גיוס, מילואים, נסיעות): מרחק, פחד ואי-הבנות

כשאחד מבני הזוג מגויס, במילואים או רחוק מהבית, הקשר יכול להיות מתוח סביב:

• ניהול הפחד (פחד לאבד את השני, פחד להישאר לבד),
• העומס היומיומי שנופל על מי שנשאר,
• סגנונות תקשורת (הודעות קצרות מול צורך בפרטים),
• קנאה ושליטה (ניסיון להקטין את אי-הוודאות).

במצבים האלה, הזוג צריך מסגרת תקשורת (תדירות, נושאים, גבולות) יותר מאשר זמינות רגשית "מושלמת".

המריבות האופייניות בזמן מלחמה… ומה הן חושפות

בטיפול, זוגות רבים מתארים קונפליקטים חוזרים שדומים זה לזה. לזהות אותם עוזר לצאת מהמלכודת של "אנחנו רבים על כלום". לעיתים קרובות המריבה היא בעצם על משהו אחר.

• "אתה אף פעם לא מקשיב לי": צורך בביטחון, בהכרה, בוויסות משותף.
• "את מגזימה / אתה מקטין": שתי אסטרטגיות הישרדות שונות (דריכות יתר או קהות).
• "את כל הזמן בטלפון": ניסיון לשלוט באי-הוודאות באמצעות מידע.
• "אני עושה הכול": עומס, תשישות, תחושת חוסר צדק.
• "אין לך יותר חשק אליי": לחץ, עייפות, חרדה, לפעמים תסמינים טראומטיים.

נקודת התייחסות שימושית: בזמן איום, הבעיה היא לא רק מה שנאמר, אלא גם המצב הגופני שבו זה נאמר (מתח, "עלייה", הצפה).

תוכנית מעשית לשמור על הזוגיות ביום-יום

1) להסכים על "מה בשליטתנו" (ומה לא)

הזוג מתחזק כשהוא מפסיק להתווכח על מה שאי אפשר לשנות (המלחמה) ומתמקד בבחירות קטנות:

• השגרה שלנו (ארוחות, שינה, ספורט),
• סדרי העדיפויות המשפחתיים (ילדים, קרובים, עבודה),
• הדרך שבה אנחנו מדברים זה עם זה,
• הגבולות שלנו (חדשות, רשתות, אלכוהול, קונפליקטים).

2) "תדריך" ו"תחקיר" (10 עד 15 דקות)

לרוב מספיקים שני טקסים קטנים כדי להפחית מריבות:

1. תדריך: "מה מתוכנן היום? מה מלחיץ אותך? מה אתה צריך ממני?"
2. תחקיר: "מה היה קשה? מה עשינו טוב? מה נשנה מחר?"

בזמן מלחמה, צפיוּת בתוך הקשר הופכת לגורם מרגיע חזק.

3) לתחום את החדשות (בלי ליפול להכחשה)

הצעה פשוטה: שני חלונות של חדשות ביום (בוקר ואחר הצהריים), ו"אפס חדשות" במיטה. אם אחד מבני הזוג צריך להיות מעודכן מאוד, הוא יכול אחר כך לתת סיכום עובדתי של שתי דקות, בלי סרטונים.

4) "פסק זמן" כשהשיחה מתלהטת

כשהגוף מתחמם יתר על המידה, כבר לא מתווכחים: תוקפים, מתגוננים או בורחים. חלק מהעבודות הפופולריות על טיפול זוגי ממליצות על הפסקה של כ-20 דקות כדי לאפשר לעוררות הגופנית לרדת, לפני שחוזרים לשיחה ברוגע.

הכלל: לא נעלמים. אומרים: "אני לוקח הפסקה, אחזור בשעה כזו וכזו".

אחת הטכניקות לפרוק את הלחץ היא לכתוב את מה שמרגישים כשהרגש מציף, בלי בהכרח לשלוח את ההודעה. זה מאפשר לשחרר מתח ולתת לכעס לשכוך, בלי לפעול מתוך אימפולסיביות. אחר כך אפשר לקרוא שוב, לכוונן את הטון והמילים, ולחזור לשיחה בצורה בונה יותר.

5) לשמור על הרוך (גם כשהמיניות בירידה)

החשק יורד לעיתים קרובות תחת לחץ: זה לא "חוסר אהבה", זה גוף בכוננות. מטרה מציאותית: לשמור על מחוות של קרבה (יד, חיבוק, מבט, הכרת תודה) בלי להפוך כל התקרבות לציפייה ליחסי מין.

6) להבהיר תפקידים ועומס מנטלי

במשבר, זוג מחזיק מעמד טוב יותר עם חלוקה מפורשת, גם אם לא מושלמת. הכינו רשימה קצרה:

• מי אחראי על מה (ילדים, קניות, ניירת, קרובים),
• מה יכול להיות "מספיק טוב" (לא מושלם),
• מה לא נתון למשא ומתן (ביטחון, שינה, בריאות).

כשיש ילדים: לדבר על המלחמה, להרגיע בלי לשקר

מה הילדים קולטים (גם כשלא אומרים כלום)

ילדים קוראים את האווירה: הם שומעים את האזעקות, קולטים את טון הדיבור, את השתיקות, את האי-שקט, את ההודעות שמגיעות. תגובות אפשריות: נסיגה התפתחותית, בעיות שינה, עצבנות, כאבי בטן, תוקפנות, היצמדות יתר.

כמה מחקרים ישראליים עדכניים על השפעת המלחמה על ילדים מראים עלייה משמעותית בקשיים נפשיים אצל צעירים שנחשפים לאיום מתמשך. מחקרים שנערכו אחרי אירועי 7 באוקטובר 2023 מצביעים על עלייה בתסמיני חרדה, פוסט-טראומה, בעיות שינה, עצבנות ונסיגה התנהגותית, בעיקר אצל ילדים צעירים. לפי חלק מהמחקרים, כמחצית מהילדים שנחשפו מציגים תסמינים התואמים הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

חוקרים ישראלים מדגישים גם שהילדים האלה לא תמיד מתמודדים עם טראומה חד-פעמית, אלא עם מה שהם מתארים כ"לחץ טראומטי מתמשך", הקשור לחשיפה חוזרת לאזעקות, להתרעות ולאי-ודאות קבועה.

עם זאת, המחקרים מצביעים על כמה גורמי הגנה חשובים, ובהם נוכחות ההורים ותמיכתם הרגשית, שמירה על שגרה יומית (בית ספר, חוגים), והאפשרות של הילדים לבטא רגשות ולדבר על הפחדים שלהם במסגרת בטוחה.

מה פסיכולוגים בישראל ממליצים לילדים בזמן מלחמה

ההמלצות האלה מבוססות בין היתר על מחקרים ישראליים, על פסיכיאטרים של ילדים ועל תוכניות שמופעלות בבתי הספר.

1. להחזיר את הצפיוּת. הצעד הראשון הוא לבנות מחדש שגרה יציבה: שעות קבועות, פעילויות רגילות, חזרה לבית הספר בהקדם. שבירת השגרה היא גורם מרכזי למצוקה אצל ילדים צעירים.

2. לתת שם לרגשות. פסיכולוגים מעודדים לדבר על רגשות, לנרמל את הפחד ולא להקטין אותו. למשל: "זה טבעי לפחד כשיש אזעקות."

3. לתת מידע מותאם לגיל. להסביר את המצב בפשטות, לענות על שאלות, להימנע מפרטים מפחידים ומתמונות קשות.

4. להגביל את החשיפה לחדשות. ילדים שנחשפים לתמונות מלחמה מפתחים יותר תסמינים: חרדה, סיוטים, דריכות יתר.

5. לחזק את תחושת הביטחון בקשר. גורמי הגנה מרכזיים: נוכחות ההורים, מגע גופני, זמינות רגשית.

6. להשתמש במשחק ובפעילות גופנית. נפוץ מאוד בישראל: משחק סימבולי, ציור, ספורט, נשימות. זה מאפשר לעבד את הטראומה בעקיפין.

טראומה, PTSD וזוגיות: להבין את גל ההדף (בלי להאשים את עצמך)

כשהטראומה נכנסת לקשר

אחרי אירוע טראומטי (או חשיפה ממושכת) אפשר לראות הבזקים, סיוטים, הימנעות, דריכות יתר, עצבנות וקהות רגשית. בזוגיות זה מתבטא לעיתים קרובות במרחק, מריבות, אובדן אינטימיות ותחושה של הליכה על ביצים.

מה המחקר אומר (כמה מספרים)

מטא-אנליזה (31 מחקרים) מצאה קשרים בעוצמה בינונית בין תסמיני PTSD לבין "מצוקה זוגית" (מתאם אמיתי ρ ≈ 0.38), ובין PTSD לבין תוקפנות פיזית (ρ ≈ 0.42) ופסיכולוגית (ρ ≈ 0.36).

במילים אחרות: כשהלחץ הפוסט-טראומטי עולה, הסיכוי שהזוגיות תידרדר גבוה יותר סטטיסטית. זה לא גזרת גורל, אבל התמיכה בקשר והטיפול בו הם חלק מהמניעה.

טיפול פרטני או זוגי: שניהם יכולים לעזור

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה (2022) מראה שגם טיפולים פרטניים וגם טיפולים זוגיים יכולים להפחית תסמיני PTSD, ובנוסף להביא לשיפור קטן אך מובהק בתפקוד הזוגי.

אלימות במשפחה: נורת אזהרה, לא "בעיית תקשורת"

לחץ אינו מצדיק אלימות. אם בקשר יש איומים, השפלות, שליטה, מכות, כפייה מינית או פחד יומיומי, הביטחון קודם לכול.

נתונים של בריאות הציבור

ארגון הבריאות העולמי מעריך ש"כמעט שליש (27%)" מהנשים בגילאי 15 עד 49 שהיו בזוגיות מדווחות שחוו אלימות פיזית ו/או מינית מצד בן זוג.

ארגון UN Women מזכיר גם שאלימות בספרה הפרטית יכולה להגיע עד רצח: ב-2024 נרצחו כ-50,000 נשים ונערות בידי בן זוג או בן משפחה, בממוצע כ-137 ביום.

מה עושים בסכנה (בתל אביב / בישראל)

• חירום מיידי: פנו לשירותי החירום (משטרה 100, מד"א 101).
• אלימות במשפחה: המוקד של משרד הרווחה, 118, זמין 24 שעות ביממה.
• תמיכה רגשית: ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) עונה 24/7 ב-1201. לחיילים ולבני משפחותיהם, SOS Soldats מציע קו הקשבה בצרפתית 24/7 ב-03-350-5050.

אם אתם קוראים את המאמר ממדינה אחרת, הרעיון זהה: אל תישארו לבד, ופנו לשירותי החירום ולארגוני הסיוע המקומיים.

איך מקבלים עזרה: טיפול בתל אביב (או מרחוק) בזמן מלחמה

כשהזוג כבר לא מצליח "לתקן" אחרי מריבות, כשאחד מבני הזוג קורס, או כשההורות המשותפת מידרדרת, עזרה מבחוץ יכולה לחסוך חודשים של סבל.

הליווי שקרין לייבוביץ' מציעה

• טיפול זוגי: לשקם את התקשורת, להפחית הסלמות, לעבוד על אמון, מיניות והורות משותפת.
• טיפול משפחתי: מועיל כשהילדים "נושאים" את המתח, או כשהתפקידים בבית מתפרקים.
• טיפול פרטני: חרדה, מחשבות טורדניות, תשישות, תסמינים טראומטיים, החלטות קשות.
• פגישות אונליין: כשקשה להגיע, או כשאחד מבני הזוג נמצא בחו"ל.

הגישות (לפי הצורך)

• CBT: כלים מעשיים מול חרדה, מחשבות חודרניות, הימנעות, התקפי פאניקה ומריבות חוזרות.
• פסיכודינמית: להבין מה המלחמה מעוררת (פחד נטישה, טראומה ישנה, בושה, אשמה) ולשנות את הדפוסים בקשר.
• מערכתית: לעבוד על מעגלי האינטראקציה (רדיפה/נסיגה, ביקורת/התגוננות), על ההורות המשותפת ועל הגבולות מול משפחות המוצא.

קרין לייבוביץ' היא פסיכולוגית צרפתייה שחיה בתל אביב, עם ניסיון של יותר מ-15 שנה, ומטפלת בעברית, באנגלית ובצרפתית.

מדריך מעשי: לזהות, לפעול, לפנות

שאלות נפוצות: זוגיות בזמן מלחמה

מאז תחילת המלחמה אנחנו רבים כל הזמן. זה "נורמלי"?

כן, זה שכיח, אבל אין לבטל את זה. בזמן איום, הלחץ מגביר עצבנות, מוריד סבלנות ומקבע עמדות (רוצים "לצדוק" כדי להרגיש בטוחים). מה שחשוב הוא אם אתם מצליחים לתקן אחרי מריבה: התנצלות, הרגעה, חזרה לקשר. אם המריבות הופכות ליומיומיות, משפילות, או שאתם כבר לא מצליחים להירגע, טיפול זוגי יכול לעזור לבנות מחדש תחושת ביטחון בקשר ולתת כלים מעשיים.

איך שומרים על הקשר כשאחד מאיתנו במילואים או נעדר הרבה?

המפתח הוא להחליף את הציפייה לזמינות "אידיאלית" בהסכמה ברורה: תדירות ההודעות, נושאים שעדיף להימנע מהם כשהשני בתפקיד, וזמן קבוע להתחבר כשאפשר. זוג מחזיק מעמד טוב יותר עם טקסים קצרים אבל קבועים (אפילו 5 דקות) מאשר עם שיחות ארוכות ונדירות. כדאי גם לתכנן "זמן מעבר" בחזרה (מנוחה, שינה, פריקה) לפני שעוסקים בנושאים כבדים. אם המרחק יוצר קנאה, שליטה או חרדה קיצונית, ליווי יכול לייצב את הקשר.

מה עושים כשלא מסכימים על חינוך הילדים בזמן המלחמה?

המלחמה יכולה להעצים הבדלים ברגישות בין ההורים: יש שרוצים להגן ולהרגיע, ויש שמעדיפים להכין ולהסביר יותר. במקום לנסות לצדוק, המטרה העיקרית היא לתת לילד מסגרת עקבית ומרגיעה.

הסכימו על כמה נקודות חיוניות:

• מה אומרים לילד: מידע אמיתי, פשוט ומותאם לגיל, בלי פרטים מיותרים ובלי תמונות מפחידות. הילד צריך בעיקר לדעת מה קורה ומה המבוגרים עושים כדי להגן עליו.
• מה עושים באזעקה: לקבוע מראש את הנוהל, את התפקיד של כל אחד ואת הדרך למרחב המוגן. ילדים נרגעים פעמים רבות כשהם יודעים בדיוק מה לעשות.
• איך מנהלים מסכים וחדשות: להגביל את החשיפה לתמונות ולערוצי חדשות רציפים, שעלולים להגביר חרדה. ילדים צריכים להיות מעודכנים, לא שקועים בחדשות.

הרבה מהמתחים בין ההורים נובעים מהקונפליקט בין "להרגיע" ל"להכין". שתי הגישות לא סותרות: הורה אחד יכול להתמקד יותר בלוגיסטיקה ובשגרה (שעות, בית ספר, ארגון), והשני לקחת יותר מקום בזמן המשותף ובשיחה (משחק, הקשבה, מילים לרגשות).

לבסוף, אם הילד מראה הידרדרות משמעותית ומתמשכת (בעיות שינה, חרדה עזה, סירוב ללכת לבית הספר, התפרצויות תכופות, הסתגרות), כדאי לפנות לאיש מקצוע שיעזור לו לעבור את התקופה.

מאז המלחמה איבדתי כל חשק. זה סימן שאני כבר לא אוהב את בן הזוג?

לא בהכרח. לחץ, פחד, עייפות ודריכות יתר יכולים להוריד את החשק: הגוף נותן עדיפות להישרדות. בזוגות רבים הרוך יכול להיות גשר חזרה, בלי לחץ של ביצועים מיניים. נסו לשמור על רגעים של קרבה לא מינית (חיבוק, עיסוי, מקלחת חמה, מילים פשוטות) ולהפחית גורמים מחמירים (חדשות בשעות מאוחרות, חוסר שינה, אלכוהול). אם היעדר החשק מלווה בגועל, בניתוק או בתסמינים טראומטיים, ליווי פרטני או זוגי מתאים.

מתי כדאי לפנות לפסיכולוג בזמן מלחמה?

1. אתם כבר לא מתאוששים (שינה, התקפי חרדה, עצבנות).
2. הזוגיות הפכה למקור סבל מרכזי (מריבות, נסיגה, איומי פרידה).
3. הילדים השתנו לאורך זמן (פחדים, תוקפנות, נסיגה).
4. אתם חושדים בפוסט-טראומה.
5. יש אלימות או פחד בקשר.

ארגון הבריאות העולמי מזכיר שרבים חווים מצוקה נפשית במצב חירום, ושמיעוט מפתח הפרעות מתמשכות יותר: פנייה מוקדמת יכולה למנוע את התקבעות התסמינים.

ומה עכשיו?

אם אתם מזהים את עצמכם באתגרים האלה של זוגיות בזמן מלחמה, עם ילדים או בלי, אתם לא חייבים לעבור את זה לבד. אפשר לשקול טיפול זוגי, טיפול משפחתי או ליווי פרטני, בקליניקה בתל אביב או אונליין. כדי להתחיל, צרו קשר.

לחיילים, למילואימניקים ולבני משפחה מודאגים: נט"ל, קו סיוע לנפגעי טראומה על רקע לאומי, ב-1-800-363-363. בצרפתית, SOS Soldats זמינים 24/7 ב-03-350-5050.